כאבי הגב והצוואר נחשבים לתופעה מורכבת שלמרות מגוון התערבויות להפחתת השפעתה, היא עדיין ממשיכה להוות נטל בריאותי גדול על האנשים הסובלים ממנה, על מעסיקים ועל החברה בכללותה. ההערכה הזהירה גורסת כי בין 60% ל-80% מכל אוכלוסייה בכל מקום בעולם יחוו כאבי גב בשלב מסוים בחייהם. על אף שסקרי אוכלוסין במדינות שונות מצביעים על שכיחות גבוהה של כאבי גב, הנתונים עלולים להיות גדולים בהרבה יותר מהערכה זהירה זו, מכיוון שאנשים רבים אינם מדווחים על כאביהם, אינם לוקחים חופשת מחלה מעבודתם או מוותרים על הפניה לקבלת טיפול רפואי. אולם, גם על פי נתונים אלה, ניתן להבחין כי, באופן הגיוני, שיעורי הפגיעה הגבוהים ביותר בגב ובצוואר שייכים לעובדים בתחומי הייצור ובמקצועות המערבים עבודה פיזית (כדוגמת תחומי הבנייה). שם, ניתן לראות, כי על אף השימוש בציוד מגן אישי, למשל, נעלי בטיחות או קסדה והקפדה על נהלי בטיחות, עדיין ישנה כמות רבה של עובדים המדווחים על פגיעות גב / פגיעות צוואר.

מהי ההגדרה ל"כאבי גב" ומה גורם להם?

יש לציין, מנקודת המבט הקלינית, כי קשה מאד להבדיל בין כאבי גב שמקורם תעסוקתי לבין כאבי הגב שמקורם אינו כזה.

הגורמים לכאבי גב הם מרובים ומאובחנים, ספציפית, בהערכה קלינית של העובד הסובל מהם. יחד עם זאת, ככלל, ניתן לומר כי כל פעולה המערבת את עמוד השדרה נחשבת כמקור פוטנציאלי לכאבי גב. זוהי הסיבה העיקרית לכך, כי כאבי הגב נחשבים כתסמין המאפיין מגוון רחב של פציעות אפשריות (למשל, עצבי עמוד השדרה עלולים להיצבט על ידי דיסק, וכן הלאה). תנועות פתאומיות בלתי צפויות מוגדרות כגורם השכיח ביותר לכאבי גב שמקורם בשרירים, בעוד שגורמים ידועים נוספים לכאבי גב כוללים יציבה לקויה, נעלי עבודה ישנות, משקל עודף, חוסר בפעילות גופנית, עישון וכד'. יחד עם זאת, ישנן עדויות מחקריות ההולכות ומתרבות המקשרות בין גורמי סיכון פסיכו-סוציאליים שונים לכאבי גב תעסוקתיים, במיוחד עבודה מונוטונית, עומס עבודה גבוה, לחץ זמן, תחושת חוסר בסמכות מכוונת וחוסר שביעות רצון בעבודה. גם חלק מהפעולות השונות המתבצעות בעת העבודה מוגדרות על ידי החוקרים ככאלו המגבירות את הסיכון לכאבי גב – הרמת מטענים כבדים, נהיגה, רטט מתמשך, עבודה בתנוחות כיפוף ו / או פיתול לפרקי זמן ממושכים וכו'.

מניעת כאבי גב תעסוקתיים

על אף הניסיון הטבעי של המעסיקים לשמור את עובדיהם יעילים ובריאים (למשל, ציוד מגן אישי), מניעת כאבי גב, ככלל, עלולה להיות מאתגרת, מכיוון, שכאמור, גורמי הסיכון והגורמים לכאבי גב אינם ידועים די צרכם. על אף זאת, ישנן שלוש גישות התייחסות שונות, שכולן דווחו כיעילות – מניעה ראשונית, טיפול לאחר הופעת כאב הגב וטיפול בכאב גב כרוני.

חשוב לציין, כי בעוד שתי הגישות האחרונות שנזכיר אינן בתחומי אחריותו של המעסיק, אלא נוגעות לרופאים ולפיזיותרפיסטים, הגישה הראשונה היא, לגמרי, באחריות המעסיקים, ולכן, נתמקד בה:

מניעה ראשונית (לפני הופעת הפגיעה)

מניעה ראשונית של כאבי גב במקום העבודה היא, בדרך כלל, האסטרטגיה הנפוצה ביותר בה משתמשים המעסיקים. ניתן למנוע מקרים רבים של כאבי גב על ידי שינויים מסוימים בסביבת העבודה המתמקדים בהפחתת שכיחות התרחשותן של אפיזודות חדשות של כאבי גב תעסוקתיים. המטרה, במקרה זה, תהיה הקטנת הסיכון להתרחשות כאבי גב על ידי לימוד העובדים והגברת מודעותם לסיבות, לגורמי סיכון, לניהול ולמניעה. במסגרת מטרה זו, עשוי המעסיק להעביר קורס מתאים, או להפחית את הדרישות הפיזיות של העבודה באמצעות עיצוב סביבת העבודה בהתאם (לדוגמה, שילוב מנוף מכאני להרמת מטופלים להפחתת העומס הפיזי על מטפלים).

לסיכום:

כידוע, קשה למדי לחייב עובד להתנהל בצורה בטוחה שבריאה לו ע"י שימוש בציוד מגן אישי כמו נעלי בטיחות, וגם, שימת הדגש צריכה להיות על הגברת המודעות, מצד אחד, וניסיון להקל בעזרים ובציוד על הלחץ שעלול להיות מופעל על גבו של העובד, מצד שני. גם אם, לכאורה, נראה כי המדובר בעניין יקר, רצוי לזכור כי כאבי הגב נחשבים כיום במרבית מדינות העולם לגורם מספר אחת לאובדן ימי עבודה!