שתי שיטות חיטוי / סטריליזציה מובילות: UV-C לעומת HPV

השליטה בזיהומים המיקרוביאליים מהווה את אחת מהדאגות המובילות, בין אם במכוני המחקר ובין אם במוסדות הרפואה. המיקרואורגניזמים עלולים להוות סיכון רב לחולים, למטפלים ולמבקרים במקומות אלו. במיוחד בבתי חולים ובמתקנים הרפואיים, בהם, חלק גדול מהחולים סובלים מפגיעה במערכת החיסון או שהם מתמודדים עם מצבי בריאות חמורים שהופכים אותם לרגישים במיוחד לחיידקים האופורטוניסטיים ו / או לזיהומים המשניים. מסיבות אלה, זמינים מוצרים רבים (בתוכם – ציוד מעבדות) שמטרתם היא חיטוי החללים הקריטיים הללו. שתי שיטות מסוימות, אשר בהן נעסוק כאן, משמשות, לרוב, בכדי להפחית ואף למגר כליל את המיקרואורגניזמים המסוכנים.

חיטוי באמצעות UV-C – קרינה אולטרה סגולה

קרינה אולטרה סגולה קוטלת חיידקים היוותה את השיטה העיקרית לחיסול ולהשבתת מיקרואורגניזמים במשך יותר מ-100 שנים. תהליך זה עושה שימוש באור אולטרה-סגול באורכי גל הקצרים בכדי להרוג את החיידקים. אור UV-C, אמנם, משתרע על הטווח שבין 100 ננומטר ועד 280 ננומטר, אולם אורך הגל הנחשב כיעיל ביותר לחיטוי נע בין 250 ננומטר ל-260 ננומטר. חשיפה לאור משביתה את ה-DNA הגנומי המיקרוביאלי, ובסופו של דבר מובילה למוות של המיקרואורגניזם. לפיכך, שימוש בקרינה אולטרה סגולה לצורך השמדת חיידקים עשויה להוות אמצעי יעיל לעיקור משטחים, ציוד מעבדות, מכשור ומתקנים.

חיטוי במי חמצן בפאזה גזית (Hydrogen Peroxide Vapor – HPV)

מי חמצן בפאזה גזית היא דרך יעילה נוספת לעיקור ולחיטוי המשטחים המזוהמים במיקרואורגניזמים לא רצויים. הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית (EPA) מסווגת את ה-HPV כחומר חיטוי בזכות תכונותיו הביוצידיות (כימיקל הרעיל לתאים חיים והגורם להרס שלהם). חיטוי באמצעות HPV כרוך בשחרור ריכוז מבוקר של מי חמצן במצב של גז ברחבי החלל הסגור (למשל, מעבדת מחקר). התהליך מושג, בדרך כלל, באמצעות מחוללי HPV. ציוד זה מסיר תחילה את הלחות מהאוויר, ולאחר מכן, מייצר אדי גז של מי חמצן נוזלי בהעברתם על מודול אידוי. מנגנון פעולתם הביוצידי של מי החמצן מיוחס לחמצון הכימי של הרכיבים התאיים. החמצון קוטע במהירות תהליכים כימיים החיוניים להישרדותם של החיידקים, ובכך – מעקר את הסביבה. מסיבות אלה, ה-HPV משמש במקרים רבים כשיש צורך לחטא סביבות וחללים המזוהמים בחיידקים קטלניים.

UV-C לעומת HPV

חיטוי באמצעות UV-C הוא, ללא ספק, השיטה הנפוצה ביותר לעיקור המיקרוביאלי, שכן ניתן להפיק את הקרניים בקלות באמצעות מקור אור הפולט גלים קצרים. בשל זמינותם, ניתן להרכיב את מקורות הקרניים הללו על משטחים או למקם אותם בתוך תאים הדורשים חיטוי ועיקור מחיידקים. הציוד הזול יחסית הופך את הפתרון לאידיאלי עבור מעבדות ומתקנים רפואיים הדורשים עיקור, אך אינם מתמודדים עם חיידקים הנחשבים לעמידים יותר או נבגי חיידקים, אשר מאפייניהם מאפשרים להם להגן על ה-DNA שלהם מאור UV-C. ולכן, עיקור באמצעות UV-C עלול שלא להיות יעיל בהתמודדות עם האיום הספציפי הזה. בנוסף, הקרינה קוטלת החיידקים יעילה רק בסטריליזציה של משטחים הנמצאים בשטח החשוף להגעתן של הקרניים. כל חלק של משטח שמוסתר ע"י חפץ לא ייחשף, ולכן, אף לא יעוקר. בטיחות המפעיל אף היא דאגה מובנת בעת השימוש במערכות סטריליזציה המבוססות על UV-C. שכן, בדיוק באותו האופן בו האור פוגע ב-DNA המיקרוביאלי, קרינה זו עלולה לגרום לנזק גם ל-DNA בבני אדם. לפיכך, שימוש בשיטת עיקור זו חייב להיות מלווה בנהלים המתייחסים לשמירה על המרחק הבטוח ממקורות האור, כמו גם הוראות חיטוי מפורטות הנוגעות לשטחים ה"מתים" שאליהם הקרניים אינן מגיעות.

יתרון חשוב שיש לשיטת ה-HPV בהשוואה לסטריליזציה באמצעות UV-C, הוא כי עניין החשיפה אינו נחשב לגורם המגביל. את היעילות – הביוציד בצורת הגז מטהר פינות נסתרות באותה רמת ההצלחה שבה הוא מטהר משטחים גלויים. בנוסף, לתכונותיו הביוצידיות של HPV ישנה קשת מטרות רחבה בהרבה יותר. נבגי החיידקים, למשל, ידועים כרגישים ביותר לסטריליזציה באופן זה. למעשה, העיקור ב-HPV הוא השיטה הנבחרת של ממשלת ארה"ב בעת הצורך בטיפול ובטיהור חפצים ומבנים לאחר מתקפות ביולוגיות, כגון Bacillus anthracis (נגיף האנתרקס).

אולם, למרות שה-HPV הוא הפתרון היעיל ביותר לסטריליזציה של משטח, ציוד, מתקנים וחללים, שיטה זו מסוכנת למדי לאנשי הצוות המשתמשים בה ואי הקפדה על הנהלים הנדרשים (למשל, אמצעי בטיחות הנדרשים בשימוש) עלולה לגרום לנזק.

מקורות נתונים:

שתי שיטות טיהור מובילות: UV-C לעומת HPV