ההתפתחות ההיסטורית של בגדים לחדר נקי

ההיסטוריה של הביגוד לחדרים הנקיים חוותה לא מעט שינויים והתפתחויות במהלך השנים. ניתן לראות מאפייני שליטה בזיהום הסביבה עוד במלחמת האזרחים האמריקאית, כאשר המנתחים בקו החזית ציינו את הסיכונים לביצוע ניתוחים בשטח. במהלך המאה ה-19, חדרי ניתוח בבתי חולים היו, פחות או יותר, המקומות היחידים שיישמו עקרונות ראשוניים כלשהם של חדרים נקיים בכדי למנוע זיהום. בתחילת המאה ה-20, כשמלחמת העולם הראשונה יצרה את הצורך בהמצאת מסיכת הגז על ידי מסנני אוויר המסננים חלקיקים ביעילות גבוהה (HEPA), החדר הנקי, כפי שאנו מכירים אותו כיום, החל להתעצב.

הלבוש המוקדם בחדרים נקיים

בתי חולים היו אלה אשר הובילו את הדרך להתפתחותן של טכנולוגיות רבות המשמשות אותנו כיום בחדרים הנקיים, כולל הכפפה החד פעמית. אך, על אף האסוציאציה הבלתי נמנעת, להמצאה זו לא היה קשר לסטריליזציה או לניקיון, מכיוון שהעולם עדיין לא זכה להיחשף לתורת החיידקים והחיסון של לואי פסטר, שנולדה רק בשנת 1881. אבל ג'וזף ליסטר, שנחשב לאבי שיטות החיטוי והניתוח הסטרילי המודרני פיתח מכונה שריססה ערפל דק של חומצה קרבולית בחדר הניתוח. שילוב השימוש במכונה זו עם חיטוי המכשירים הכירורגיים באותו הפתרון הפחית את שיעור התמותה של המנותחים של ליסטר מקרוב ל-50% ל-15%בשנת 1870. המתקנים הרפואיים האחרים, שאף הם התמודדו עם שיעורי תמותה גבוהים, מיהרו לאמץ את גישת הסטריליזציה הזו.

כאמור, המצאת שימוש בריסוס בחומצה קרבולית כאמצעי לחיטוי, היא זו שהכינה את הבמה להמצאתן של כפפות חד פעמיות. זאת, מאחר והחומצה הקרבולית המגרה את העור וכלוריד כספית ששימשו כחומרי החיטוי במהלך הניתוחים, הובילו לתלונותיה של אחות אחת אסרטיבית למדי, שהתלוננה על הפריחות בעור שנגרמו מהסבון ומחומרי החיטוי החריפים.

האחות המתלוננת הייתה גברת מרדנית ממשפחה בולטת בדרום ארה"ב, שהפכה לאחות על אף מחאות משפחתה. במאי 1889, בתגובה לתלונותיה, פנה ד"ר וויליאם סטיוארט הלסטד, ראש מערך הניתוח בבית החולים ג'ונס הופקינס בבולטימור, מרילנד, לחברת גומייר גודייר כדי יעצבו וייצרו את הזוג הראשון בעולם של כפפות גומי חד פעמיות. פרט טריוויה קטן – לימים, הפכה האחות האסרטיבית גם לאשתו של ד"ר הלסטד.

שימו לב שהכפפות שאותן הזכרנו היו כפפות גומי חד פעמיות. כפפות הלייטקס החד פעמיות המודרניות שדומות יותר למה שאנחנו מכירים כיום, יוצרו לראשונה על ידי Ansell רק בשנת 1965.

שנות ה-60

כאשר הלוחמה הביולוגית והכימית הפכה למרכז העניין בתעשיות הכימיות ובתעשיית התרופות, נולד הצורך להגן לא רק על הסביבה, אלא על העובדים במעבדות ובחדרים הנקיים מפני התרכובות המסוכנות שאליהן הם נחשפו. וככל שהשימוש בתרופות הפך לנפוץ ולשכיח יותר, נושא הבקרה וההגנה מפני זיהום הפכו לתעשייה בפני עצמה וציוד מעבדות הפך לנושא מורכב יותר.

במאמצים מוקדמים למזער זיהומים, עובדי הפארמה והתעשיות הכימיות לבשו חולצות עשויות 100% כותנה, מכנסיים וחלוקי מעבדה, לעתים קרובות בצבע לבן. במקביל, בבתי החולים, שאף הם התמקדו בבקרת זיהומים, לבשו בגדי כותנה דומים.

שנות ה-60 היוו נקודת מפנה בתחומים רבים – מהנחיתה על הירח, דרך זכויות אזרח ועד לתהפוכות פוליטיות. תקופה זו הביאה התקדמות טכנולוגית מהירה בחדרים נקיים גם עם המצאת מסנני ה-HEPA וגם בשל התפישה של שימוש בסוגי הזרמת האוויר השונים שהפחיתו משמעותית את הזיהום שמקורו בחלקיקים באוויר. אבל עובדי החדרים הנקיים עצמם, עדיין יצרו והכניסו לחדרים הנקיים חלקיקים שנשארו בחלל, עד שמערכת הסינון לכדה אותם.

במרץ 1967, האגודה האמריקאית לבקרת זיהום (A2C2) ביקשה מה- Garment and Laundry Committee לפרסם דו"ח מצב שהכיל הפניות לדרישות מיצרני הבגדים לחדרים הנקיים. למשל, אז, לראשונה, הועלתה הדרישה כי הבגדים הנלבשים בחדרים הנקיים יהיו נטולי מוך ותפורים מאריגים סינטטיים. הדו"ח אף המליץ לכבס את כל בגדי החדרים הנקיים באזור מבוקר – חדר נקי לכשעצמו, בהתאם לקריטריונים הנוגעים לכביסה במים, לניקוי יבש ואפילו לאריזת הבגדים לאחר ניקויים.

בשנת 1968, פרסמה ה- American Society for Testing and Materials את ASTM F-51, "שיטת בדיקה למדידת גודל ולספירה של חלקיקי מזהמים בבגדי חדרים נקיים". פרסום זה צלח בהצלחה את מבחן הזמן, שכן בשינויי עריכה קלים, הוא אושר מחדש בשנים 1989 ו-2007, ונכון לכתיבת שורות אלו, הוא עדיין בתוקף.

שנות ה-70

עם המצאת הבדים הלא ארוגים, לא רק נסללה הדרך לאופנת הפוליאסטר הנפוצה המאפיינת את שנות ה-70, אלא גם ללבוש החד פעמי לחדרים הנקיים. חברת דופונט פיתחה שיטה לייצור בדים שהוכיחו את עצמם כאטומים לאוויר ועמידים גם בפני כימיקלים ונוזלים. המצאה זו שנקראת Tyvek אפשרה לחברה לייצר בגדים הניתנים לעיקור לשימוש בחדרים הנקיים של תעשיית התרופות. בעשור זה נכנסו לשימוש גם המגפיים לחדרים נקיים וגם הברדסים – שני גורמים קריטיים שכיום, קשה לנו לתאר חדר נקי מחמיר בלעדיהם.

שנות ה 80

בשנות ה-80, חברי המכון למדעי הסביבה (IES) ומנהיגי התעשייה הגיעו לקונצנזוס כי יש צורך בהגדרות אחידות ל"חדר נקי", מתוך הכרה בחשיבות הסביבות המבוקרות המסוננות והייחודיות שהיו נהוגות ברחבי העולם.

ב-1987 וב-1989 כתבה ועדה של ה-A2C2 שני נהלים שהתייחסו לבגדים הנדרשים בחדרים נקיים ובאזורים סביבתיים מבוקרים שכללו מבחנים שונים הנוגעים לבדים ולבגדים המצויים בשימוש בחדר נקי.

בשנות ה-80 פיתחה חברת W.L. Gore and Associates, Inc את ה-Gore-Tex – למינציה המורכבת מממברנת פולי-טטראפלואורואתילן עם גודל נקבוביות של 0.2 מיקרומטר המחוברת לשכבה של חוטי פוליאסטר ארוגים וחוטי ESD מפחמן – חומר ששימש בעיקר בתעשיות המוליכים למחצה והמיקרו-אלקטרוניקה עד לסוף שנות ה-90.

שנות ה-90

כפפות החדר הנקי עשו קפיצת מדרגה נוספת \בתקופה זו, עם הצגתן של כפפות חד פעמיות עשויות ניטריל. לא רק שהכפפות הללו סיפקו אלטרנטיבה לשימוש בלייטקס שגרם לתגובות אלרגיות אצל רבים, אלא שהן היו גם עמידות יותר למגע כימיקלים וסללו את הדרך לכפפות עם דירוג עמידות בחומרים כימותרפיים.

בדים נוספים כדוגמת ESD נכנסו לשימוש, כשמאפיינים אותם חדירות מופחתת עם גודל נקבוביות קטן יותר, חוט פוליאסטר-פחמן ESD עמיד ואריגה קלה ונוחה יותר. את הבדים החדשים ניתן היה לעקר על ידי קרינת גמא, שיטה שהחליפה את שיטות העיקור בקיטור ושיטות סטנדרטיות ישנות.