מה זה קוליטיס?

קוליטיס כיבית (Ulcerative Colitis) או קוליטיס, לשם קיצור, היא מחלה כרונית דלקתית הפוגעת בריריות המעי הגס. הפגיעה אצל חולי קוליטיס, תתחיל, תמיד באזור של פי הטבעת, אולם אורכו של הקטע שנפגע ישתנה מחולה אחד לאחר. ישנם חולים שהקטע הפגוע אצלם יהיה הוא קצר מאד, ואורכו מס' סנטימטרים בלבד, וישנם חולים שאצלם – המחלה תפגע בריריות שלכל אורכו של המעי הגס. ההערכה המתייחסת כיום לגורם המחלה מתמקדת בתיאוריה כי המדובר במחלה אוטו-אימונית (כלומר, מצב שנוצר בעקבות זיהוי שגוי של המערכת החיסונית המתייחסת אל רכיבים השייכים לגוף-עצמו כאל פולש זר). יחד עם זאת, הולך ומחוור למדע כי ישנה סבירות גבוהה להנחה כי בהופעתה של הקוליטיס מעורבים גורמים נוספים אחרים, למשל, גנטיקה. נוסף עליהם, נדרשת, ככל הנראה, גם חשיפה לגורמים חיצוניים-סביבתיים מסוימים, בכדי לעורר את המחלה להתפרץ.  המחקרים מצביעים כיום לכיוון החיידקים, שכן, בשנים האחרונות הולכות ומצטברות העדויות לכך כי חיידקים מזנים מסוימים המתגוררים במערכת העיכול האנושית תורמים את תרומתם להתפרצותה של הקוליטיס באנשים, שמהבחינה הגנטית, נמצאים בסיכון גבוה יותר לכך. אף העלייה בשכיחותם של מקרי הקוליטיס בעולם המערבי המודרני מהווה כיוון מסוים, מכיוון שהיא מעלה חשד לכך כי מזונות תעשייתיים ומשומרים, גם הם, מעלים את הסיכון לחלות בקוליטיס.

קוליטיס

מאחר והמדובר במחלה כרונית, אין לה בעצם, מרפא. יחד עם זאת, בתקופות מסוימות המחלה פעילה פחות (תקופות רמיסיה), בעוד בתקופות אחרות היא תהיה פעילה יותר (התפרצות או התלקחות). חרף האמור לעיל, כיום קיימים כבר לא מעט תרופות וטיפולים חדשניים שמאפשרים למתמודדים עימה לשלוט בתסמינים ולנהל חיים רגילים שאיכותם גבוהה. לרוב, המחלה תתבטא, בעיקר, בשלשולים, שלעיתים יהיו מלווים בדם ובריר. אולם אנשים המתמודדים עימה עלולים לסבול מתסמינים נוספים כדוגמת כאבי בטן מתמשכים, עליית חום וחוסר בתיאבון המלווה בירידה במשקל גופם. בנוסף, עלולה הקוליטיס לפגוע באיברים אחרים חוץ מהמעי הגס, כגון המפרקים (פגיעה שתתבטא בדלקות במפרקים) ובעור (פריחות, גרד, יובש ואדמומיות). אובדן הדם, הנגרם בשל הפרשתו למעי, עלול לגרום לאנמיה, שאליה מתלווה תחושת החולשה המוכרת.

מצב של קוליטיס שאינו מטופל כהלכה עלול לגרום להתפתחותם של סיבוכים מסיבוכים שונים – האנמיה שאותה הזכרנו, אובדן חלבונים בשל השלשולים המרובים, וחסר תזונתי, בשל גורמים אלה, כשהם מלווים בירידה בתיאבון. מובן מאליו, כי היות והמדובר במצב דלקתי, זיהומים עלולים להתפתח ולהתפשט באזור. אף סרטן המעי הגס כיום כבר מקושר למקרים של קוליטיס שלא טופלו כהלכה, כך שאם אתם חושדים שאתם סובלים מקוליטיס – זה הזמן לגשת לבדוק זאת.

דרכי הטיפול האפשריות בקוליטיס

מאחר והמדובר במחלה אוטו-אימונית, כלומר, מחלה בה מערכת החיסון של הגוף "תוקפת" את המעי, טיפול בה יתבצע, בעיקר, בתרופות המגבילות או מעכבות את פעילות מערכת החיסון, אולם, ככלל, ניתן לומר כי סוג הטיפול המוצע לאדם המתמודד עם קוליטיס יהיה תלוי בחומרתה הספציפית של המחלה אצלו. התרופות הקיימות כיום שייכות לקבוצות תרופות שונות מתרופות מבוססות אמינו-סליצליטים (ASA-5), שאליהן שייכות תרופות כמו פנטסה, אסקול ורפאסל, דרך תרופות ממשפחת הסטרואידים, תיופירינים ועד לתרופות ביולוגיות ומעכבי JAK. חלק מהתרופות ניתנות בנטילה פומית, אחרות באמצעות פתילות, או הזרקה. כאמור – כל מקרה לגופו, הרפואה המודרנית כיום מציעה פתרונות תרופתיים כמעט לכל דרגות החומרה עימם מתמודדים החולים בקוליטיס.

המוצא האחרון – ניתוח

במקרי קוליטיס קשים מאד, כשהמחלה מתפרצת בצורתה החריפה ואינה מגיבה לטיפולים התרופתיים השונים, יתעורר הצורך בהליך כירורגי, כלומר – ניתוח. ומאחר והמדובר במחלה שמקורה במעי הגס, הפתרון המוצע יהיה ניתוח כריתת המעי הגס כולו. בניגוד לניתוחים אחרים, כריתת חלק מהמעי בלבד מסכנת את החולה בחזרת הקוליטיס לחלק המעי הנותר, ולכן, ניתוחים כאלה יכללו כריתת כל המעי הגס. במטרה להימנע מיצירת הסטומה ומהצורך בשימוש בשקיות סטומה, ניתוח שנערך במתמודד עם קוליטיס יכלול בניית "פאוץ'" – כיס של המעי הדק שמתחבר לפי הטבעת של המנותח, באופן שמאפשר להפרשת הצואה להמשיך דרך פי הטבעת ולא דרך דופן בטנו.