למרות שלגוף האדם יש, כידוע, יכולת מופלאה לרפא את עצמו, תהליך ההחלמה והריפוי של פצעים עלול להתעכב (או להיעצר) וליצור פצעים כרוניים שאינם נרפאים עקב מבחר מגוון סיבות, כאיסכמיה, זיהום חיידקי ודלקת כרונית. הפצעים כרוניים המוכרים כוללים כיבי כף רגל סוכרתית (DFU), כיבי רגליים שמקורם ורידי (VLU) וכיבי / פצעי לחץ (PU). לעיתים קרובות, תידרש חשיבה מחוץ לקופסה וטיפול מתקדם יותר בכיבים כרוניים אלו, שכן, הערכות מורות כי  רק  פחות מ-25% ממקרי כיבי כף הרגל הסוכרתית ופחות מ-30% ממקרי כיבי הרגליים שמקורם ורידי מטופלים בהצלחה בסטנדרט הטיפולים הקיים. 

הסיבות התורמות להיווצרותם של כיבים / פצעים כרוניים

"פצעים" בהגדרתם הם כל שיבוש או פציעה הנגרמים למבנים ותפקודים אנטומיים, ונובעים משבירה חמורה באיברים. במקרה הספציפי שלנו – העור, הנזק עלול להתרחב, להשפיע ולפגוע גם בחלקים אחרים, כולל שרירים, גידים, עצבים, כלי דם ועצם. פצעים מסווגים, בדרך כלל, לשני סוגים עיקריים – פצעים חריפים או פצעים כרוניים. פצעים חריפים קשורים להליכים כירורגיים, עקיצות, כוויות, חתכים ושפשופים קלים, חתכים טראומטיים חמורים ופציעות ירי וגורמים אחרים. פצעים חריפים נרפאים, לרוב, תוך פרק זמן בן חודש אחד (4 שבועות), כשהם עוברים ארבעה שלבים (שחלקם חופפים) – דימום, דלקת, התפשטות ועיצוב מחדש. אי מעבר מוצלח של השלבים הללו יביא להתפתחותם של פצעים כרוניים.

כל הכיבים הללו מאופיינים בזיהומים מתמשכים, דלקת ממושכת, נוכחות של חיידקים עמידים לתרופות ותאי עור או אפידרמיס שאינם מגיבים כהלכה לטיפול. הכיבים נובעים, בעיקר, מגורם חיצוני משפיע, עניין, שבסופו של דבר, פוגע בשלמות רקמות העור. ישנם עשרה זני חיידקים (ביניהם כגון Pseudomonas aeruginosa, Escherichia coli ו-Staphylococcus aureus) הקשורים, בדרך כלל, לגוף האדם והם נחשבים כגורמים העיקריים לזיהום בפצעים, אותם זיהומים המובילים לעיכוב בהחלמה ובריפוי. 

הכיבים עלולים להיות גם תוצאה של מחלת כלי דם היקפית, הפרעה בניקוז הוורידי או מחלות מטבוליות כגון סוכרת. גיל מתקדם, תזונה לקויה ודיכוי חיסוני הקשורים למחלות כולל כשל חיסוני נרכש (איידס), או הליכי טיפול, לרבות טיפול כימותרפי או הקרנות, יכולים גם הם להוביל להופעתם של פצעים / כיבים כרוניים. במקביל להם, קיימים פצעי וכיבי הלחץ הנובעים מדחיסה מתמשכת של העור ומתרחשים, בעיקר, על הירכיים, המרפקים, אזור העצה ועקבי כפות הרגליים – כל אותם אזורים בהן הרקמות הרכות נלחצות בין משטח קשה (מיטה, כסא גלגלים וכד') לבין עצם לפרקי זמן ממושכים, בשל משקלו של גוף האדם.

טיפול בפצע ובפצעי לחץ כרוניים

טכנולוגיות שונות פותחו כדי להתמודד עם האתגרים איתם נתקלים אנשי הצוותים המקצועיים במהלך ניהול פצעים כאלה. החל מאמצעים למניעת היווצרותם (כדוגמת גיבוש נהלי שינוי תנוחה של המטופל בתדירות מסוימת או מזרון נגד פצעי לחץ המצמצם את הסיכון להיווצרות לחץ מתמשך בנקודה מסוימת) ועד לטיפולים מקומיים או חבישות המכילות חומרים שונים (ביניהם – תמיסת מלח סטרילית, יוד קדקסומר, יוני כסף, חומצה היפו-כלורית ודבש). חומרי החבישה הנפוצים כיום בשימוש נעים מגזה כותנה סטנדרטית ועד לחומרים אקריליים, וחבישות המשולבות בחומרים שונים. לדוגמה, חבישות המשולבות בכסף ומשמשות, בעיקר, להפחתת הזיהום.

עוד נערכים כיום בתחום זה מחקרים העוסקים בתפקידן של מתכות שונות בתהליך הריפוי, שימוש בתרסיסים שונים לזירוז ההחלמה ופרוטוקולים תרופתיים שונים שמטרתם לסייע לגוף להתגבר עם הפצעים ביעילות ובמהירות רבות יותר.

לסיכום

בדומה לתחומי הרפואה האחרים (כדוגמת הבצקות והלימפאדמה, תחום, שכיום "נהנה" ממבחר של חבישות לחץ להקלה על המטופל) גם תחום טיפול בפצע כרוני הולך ומתפתח כל העת. כך שהראה שלא רחוק היום שבו לא רק אמצעי המניעה יתפתחו, אלא גם אמצעי הטיפול בפצעים, לאחר שנוצרו, יהיו מגוונים יותר מהקיימים כיום.