לימפאדמה היא הצטברות חריגה של נוזלי לימפה ברקמות שמתחת לעור. נוזלי לימפה הם נוזלים מימיים הזורמים בכל הגוף באמצעות מערכת הלימפה. נוזל הלימפה עשיר בתאי דם לבנים שעוזרים לגוף להילחם בזיהומים, ותאי הדם הלבנים הללו מצטברים בבלוטות הלימפה. פגיעה ברכיב מסוים השייך למערכת הלימפה עלולה לגרום להופעתה של לימפאדמה – הצטברות נוזלי הלימפה הגורמת לנפיחות או לבצקת. לרוב, הנפיחות תופיע בזרוע או ברגל. לעיתים רחוקות יותר, היא עלולה להתפתח בשדיים, בישבן, בראש, בצוואר או באיברי המין.

לימפאדמה – הסוגים

ישנם שני סוגים של לימפאדמה – הסוג הראשוני (הנקרא גם לימפאדמה תורשתית) בו קיימת הפגיעה בכלי הלימפה כבר בעת הלידה. במקרים מסוימים, הנפיחות המאפיינת את הלימפאדמה עשויה להיות גלויה לעין כבר בזמן הלידה – מחלת מילרוי (Milroy Disease). במקרים אחרים, הבצקת שמקורה בלימפאדמה הראשונית עלולה להופיע גם בגילאים המאוחרים יותר. הסוג השני של לימפאדמה, השכיח יותר, הוא הלימפאדמה המשנית המופיעה, בחלק מהמקרים, כתוצאה מניתוח או מטיפול נגד סרטן שפגעו במערכת הלימפה.

לימפאדמה משנית – הגורמים המעלים את הסיכון להתפתחותה

הסיכון לפתח לימפאדמה משנית עולה עם כל טיפול / ניתוח שמסיר או פוגע בבלוטות הלימפה (ככל שיותר בלוטות לימפה נפגעות, כך גדל הסיכון לפתח לימפאדמה), טיפולי קרינה, עודף משקל, מצב סרטני פעיל וזיהומים לאחר ניתוח.

מחקרים גילו קורלציה בין אזור הניתוח / הגידול / הקרנה לבין אזור הגוף שבו עלולה להתפתח לימפאדמה, כך, למשל, ניתוח או הקרנה בשד עלולה לגרום להתפתחות  לימפאדמה בשד, בבית השחי, בזרוע או ביד בצד  הגוף שעבר את הניתוח או ההקרנה, בעוד שניתוח הסרת בלוטות הלימפה במפשעה מגביר את הסיכון להתפתחות לימפאדמה ברגל, בכף הרגל ובאיברי המין בצד שעבר את הניתוח.

תסמיני הלימפאדמה

אם אחד מהתסמינים הללו מופיע ליד אזור שעבר ניתוח, הקרנות או שהתגלה בו גידול סרטני, יש למהר ולקבוע בדיקה אצל הרופא המטפל:

תחושת כובד או "מלאות" באזור מסוים

העור מרגיש "מתוח"

היד, פרק כף היד, הרגל או הקרסול פחות גמישים משהיו בעבר

הבגדים מרגישים צמודים יותר באזור ספציפי

הטבעת, השעון, הצמיד או הנעל מרגישים כהדוקים יותר יותר

שלבי ההתפתחות של לימפאדמה

הלימפאדמה עשויה להתחיל את התפתחותה מספר חודשים לאחר פגיעה במערכת הלימפה, אולם היא גם עלולה להתחיל להתפתח הרבה יותר מאוחר (אפילו עד לטווח זמן של עשרות שנים). במרבית המקרים, הלימפאדמה תחל כשנה או שנתיים לאחר פגיעה במערכת הלימפה. כך שגם, אם, במקרים מסוימים הופיעה נפיחות ונעלמה (או, לחילופין, מעולם לא היו תסמינים מאפיינים) הסיכון לפתח לימפאדמה תמיד קיים.

שלב 0

מערכת הלימפה פגועה, אך היא עדיין פועלת טוב מספיק בכדי לנהל את זרימת נוזלי הלימפה. לא ניתן לראות נפיחות בשלב זה, אולם יתכנו תסמינים מוקדמים של חוסר בתחושה, עקצוץ או תחושה "כובד" באזור הפגוע.

שלב I

ניתן לראות נפיחות כאשר נוזלי הלימפה מתחילים להצטבר. בשלב זה, ניתן לזהות את הבצקת על ידי לחיצה חזקה של אצבע על העור למשך מספר שניות – השקע או הבור הנותרים עשויים לרמז על הבעיה. ייתכן שהבצקת אינה קיימת (או מתונה יותר) בעת הקימה בבוקר, אבל היא שבה ומתפתחת ככל שהיום עובר. היא גם משתפרת מעט, בדרך כלל, בעת מנוחה והרמת האזור הפגוע.

שלב II

הנפיחות אינה משתפרת מעצמה ללא טיפול. הרקמות מתקשות ומתעבות מרקמה צלקתית (פיברוזיס) והאדם הופך למצוי בסיכון גבוה יותר להתפתחות בעיות עור כולל זיהומים (צלוליטיס).

שלב III

הנפיחות הופכת את הגפה הפגועה לגדולה מאד ומקשה על הזזתה. העור בשלב זה עלול להיות קשה מאד וקשקשי ונוזלי הלימפה עלולים לדלוף משברים בו. האדם לא רק מצוי בסיכון גבוה יותר להתפתחות בעיות עור, אלא גם נמצא בסיכון גבוה יותר להתפתחות בעיות רפואיות אחרות נוספות הקשורות ללימפאדמה.

לסיכום:

למרבה הצער, על אף ההתפתחויות הטכנולוגיות הרבות בתחומי הרפואה, עדיין אין באפשרותה לחזות מי יפתח לימפאדמה ומתי הדבר יתרחש. הלימפאדמה בגפיים מתחילה, לעיתים קרובות, בחלק הרחוק ביותר של הגפה (היד או פרק כף יד, אזור כף הרגל או הקרסול) אולם כל חלקי האזור הפגוע נמצאים בסיכון לפתח לימפאדמה, ויתרה מכך, חשוב לטפל בלימפאדמה קרוב ככל שניתן להופעת התסמינים בדיוק כמו שמזדרזים בבדיקה וטיפול בפצעים בראש!