לימפאדמה (או בצקת לימפטית) היא מחלה כרונית המאופיינת בהצטברות של נוזל לימפה בגוף, הגורמת לנפיחות שעלולה להוביל לשינויים בעור וברקמות. הצטברות היתר הכרונית של נוזל עשיר בחלבון עולה על יכולותיה של מערכת הלימפה להעביר את הנוזל במסלולו הטבעי. הנפיחות הקשורה לבצקת מסוג זה עלולה להופיע בכל מקום בגוף, כולל הידיים, הרגליים, איברי המין, הפנים, הצוואר, צידי החזה ואף חלל הפה.

בצקת לימפטית ראשונית מול בצקת לימפטית משנית

לימפאדמה ראשונית (Primary Lymphedema)

בצקת לימפטית ראשונית היא מצב תורשתי / מולד הגורם למום במערכת הלימפה, לרוב בגלל מוטציה גנטית. ניתן לחלק את הלימפאדמה הראשונית ל-3 קטגוריות:

1. בצקת לימפטית מולדת, הקיימת בלידה או מזוהה תוך שנתיים מהלידה
2. Praecox Lymphedema – בצקת המתרחשת בגיל ההתבגרות עד לשנות השלושים המוקדמות לחיי המטופל.ת
3. Lymphedema Tarda – בצקת המתחילה לאחר גיל 35.

לימפאדמה משנית (Secondary Lymphedema)

בצקת לימפטית הנובעת מפגיעה, פציעה או חסימה במערכת הלימפה או ברכיביה. למרות שסוג הבצקת הלימפטית השכיח ביותר ברחבי העולם הוא פילאריאזיס לימפטית (בצקת שנגרמת על ידי זיהום תולעים טפיליות ממערכת התולעים הנימיות), במדינות מתקדמות, מרבית מקרי הלימפאדה המשנית נובעים מגידולים ממאירים או קשורים לטיפול בהם (כריתה של בלוטות לימפה, טיפול מקומי בהקרנה וכד'). בהתאם לכך, במדינות מתקדמות, סרטן השד הוא סוג הסרטן השכיח ביותר המקושר ללימפאדמה משנית במדינות אלו.

שכיחותה של הלימפאדמה

לימפאדמה ראשונית נחשבת לנדירה, והערכות גורסות כי היא פוגעת באחד מתוך 100,000 אנשים, למולה, הלימפאדמה המשנית נפוצה וההערכה היא כי אחד מכל 1,000 אנשים החיים ברחבי העולם יתמודד עימה.

על אף שהמספרים באוכלוסיה הכללית אינם מדויקים, העיסוק בלימפאדמה מתמקד, בעיקר, באוכלוסייה האונקולוגית. שם, עולה כי ההערכה היא שאחת מכל 5 נשים ששורדות את סרטן השד עתידה לפתח לימפאדמה. במקרי סרטן הראש והצוואר, סיבוכים לימפתיים עלולים להתפתח במהלך 18 החודשים הראשונים שלאחר הטיפול, כאשר יותר מ-90% מהחולים עתידים לסבול מצורה כלשהי של בצקת לימפטית פנימית, חיצונית או משילוב ביניהן.

אבחון

לעיתים קרובות, עשויים להתבלבל בין לימפאדמה לבין גורמים אחרים לבצקת והתנפחות בגפיים. הבנת גורמי הסיכון ופענוח סימני הבדיקה הגופנית של בצקת לימפה יכולים לאבחן במדויק את החולים בכ-90% מהמקרים. במקרים בהם קיים חשד מסוג זה, תבוצענה, כשלב ראשון, הערכת ההיסטוריה הרפואית של המטופל.ת ובדיקה גופנית, כאשר בדיקת לימפוסינטגרפיה משמשת לאישור האבחנה.

בלימפוסינטוגרפיה מוזרקת כמות קטנה של חלבון רדיואקטיבי צבוע לאיבר הפגוע, ומעקב אחר התנהלות החלבון בגוף (ע"י מצלמה מיוחדת) יאפשר לראות את תנועתו במערכת הלימפה. סריקות המציגות את הצבע המוזרק כשהוא מחוץ למבנים הלימפתיים מעידות על בצקת שמקורה לימפתי. כיום, נעשה שימוש גם בטכנולוגיות חדישות יותר, כדוגמת הדמיית תהודה מגנטית תלת מימדית (MRI), טומוגרפיה ממוחשבת (CT) ואולטרה סאונד לאבחון לימפאדמה, אולם, לרוב, במרבית המקרים, הבדיקות הבסיסיות יותר (בדיקה גופנית ולימפוסינטוגרפיה) תספקנה.

טיפול שמרני ופרוצדורות חודרניות

הטיפול השמרני מתייחס למספר שיטות המסוגלות לצמצם את הלימפאדמה ואת השפעותיה על הסובל.ת ממנה – הרמה לגובה של חלק הגוף / האיבר בו ישנה בצק,  משאבות לחץ, טיפולים פיזיותרפיים משולבים (למשל, DLT (Decongestive Lymphatic Therapy)), עיסויים ידניים (MLD) או חבישות לחץ (הכוללות תחבושות, גרביים או שרוולים ייעודיים). טיפול תרופתי יינתן רק כאמצעי משלים לטיפול בכאב או במקרים של זיהומים משניים.

פרוצדורות חודרניות תבוצענה רק במקרים בהם תועלת ההליך גדולה מהסיכונים שאליהם הוא עלול לחשוף את המתמודד.ת עם לימפאדמה. אז, הבחירה שתעמוד בפני הרופא.ה המטפל.ת תהיה ניתוח מיקרו-כירורגי לשיפור זרימת נוזלי הלימפה, שאיבת שומן, השתלת רקמת לימפה או כריתה.

אולם, כאמור, כל הליכים אלה יוצעו למטופל.ת רק במקרים חריגים וחמורים במיוחד, במרבית המקרים, הטיפול המוצע יכלול התמקדות באחת משיטות הטיפול הבסיסיות או שילוב בין מספר שיטות בסיסיות.