פצעים, חתכים וכוויות הם חלק אינטגרלי מהיותו של האדם פעיל, זז, חי. אולם, בצד היותם סימנים לכך שאנחנו פעילים, חווים ועושים "דברים" לכל אחת מהפגיעות הללו בשלמותו של העור ישנו פוטנציאל סביר למדי להזדהמות ולהפיכה מזיכרון קטן ומינורי של "חוויה" (המלווה בצלקת) לבעיה אמיתית.

אם כן, מתי "סתם" פצע הופך לפצע מזוהם שמצריך טיפול מעט יותר מקצועי ורציני ממריחת משחה מחטאת בבית? 

פצע מזוהם – מהו?

בכל פצע פתוח בעור מתקיימת כמות חיידקים מסוימת. כאשר הם נשמרים בתנאים מסוימים (שאותם מיד נפרט) החיידקים הללו אינם מתרבים וכמותם אינם עולה על הכמות של 10,000 מושבות חיידקים. במצב כזה, כמות החיידקים מוגדרת בגבולות ה"סבירה", אין סיכון להיווצרותם של חיידקים אלימים, ופצע כזה, על אף כמות המיקרו-בקטריה שבו, אינו נחשב למזוהם ואינו מצריך טיפול בפצע מוגלתי.

מאידך, כל פצע פתוח שהרקע להופעתו הוא לימפאדמה, רקע סוכרתי, רק ורידי או עורקי, כוויה,  פצע לחץ, חתך שלא נסגר כתוצאה מניתוח וכד', נושא פוטנציאל להזדהמות, במיוחד במקרים בהם הוא אינו מחלים במשך תקופה ארוכה וחשוף לפתוגנים המזהמים.

כיצד ניתן לדעת כי פצע אכן מזוהם, בהגדרה הרפואית של המילה?

ישנם סימנים שונים שאותם ניתן לראות אף בעין מקצועית – הפרשת מוגלה מהפצע, אודם המקיף את הפצע במרחק העולה על שני ס"מ מגבולותיו המוגדרים של הפצע, כאב מקומי, התנפחות בלוטת הלימפה הקרובה, אי הגלדה ושולי פצע המתרחבים במקום להצטמצם, הפרשות שכמותן גדלה, ריח רע ועוד. עוד תסמין אופייני לכך שהגוף נלחם בזיהום התוקף אותו עשויות להיות עליית חום הגוף ותחושה כללית ירודה. אולם, מאחר וגופם של אנשים שונים מגיב לזיהומים בדרכים שונות, שני תסמינים אלה אינם נחשבים כתסמינים מובהקים המאפיינים הזדהמות של פצע.

ברובד המקצועי, ניתן לאבחן את הזיהום באמצעות שתי בדיקות דם פשוטות (CBC ו-(CRP המאפשרות לרופא המטפל לקבוע בוודאות את קיומו של זיהום ולרשות למטופל את הטיפול האנטיביוטי המתאים. לרוב, אל הטיפול התרופתי, יתלווה גם טיפול טופיקאלי, למשל מריחת פלמינל משחה, שמטרתו לסייע לאנטיביוטיקה הנלקחת לנצח את החיידקים שתוקפים את הגוף.

כיצד ניתן למנוע הגעה למצב של זיהום?

זיהום הוא תהליך הדרגתי, שאותו חשוב למנוע סמוך מאד לתחילתו. חיטוי הפצע קרוב מאד להופעתו (גרימתו) כמו גם הקפדה על ההיגיינה הנדרשת לאורך כל זמן קיומו, עשויות להיות דרכים יעילות למנוע אצל האדם הבריא הזדהמות פצע. אצל אנשים המתמודדים עם רשימת המחלות ומצבי הבריאות שהוזכרו בתחילה, ההתמודדות עשויה להיות מעט יותר מאתגרת, מכיוון שהיא תדרוש שימת לב קפדנית ומתמדת לפצע וטיפול בו באופן מיידי. אולם, מאחר ובמילא, מרבית המטופלים המתמודדים עם מצבי בריאות חריגים נמצאים במסגרת של ליווי ומעקב של הרופא המתאים (רופא המשפחה או הרופא המתמחה בטיפול במצבי בריאות מסוימים), הדרך היעילה ביותר תהיה ליידע את הרופא ולקבל את הנחיותיו.

לסיכום

התפתחויות הטכנולוגיות השונות, בדומה להתפתחות אמצעי הטיפול השונים, מאפשרות כיום אבחון וטיפול מוקדם בכל מצב בריאותי או פגיעה. חשוב להיעזר בהם בזמן, ולא להגיע למצבים של אלח דם או זיהום כללי מפושט בגוף. נכון, גם סוגי האנטיביוטיקה העומדים לרשותנו כיום טובים הרבה יותר מאלה שהיו בעבר, פעולתם מהירה יותר, ומרבית תופעות הלוואי שנלוו לשימוש בהם נעלמו.

אבל אם ניתן למנוע, מראש, את הצורך בטיפול תרופתי ובנטילת אנטיביוטיקה, כדאי לשמור את האמצעים הללו למקרים בהם הגוף יזדקק להם באמת, לא?