ככלל, כל פגיעה בשלמותו של העור, טומנת בחובה את הפוטנציאל ואת הסיכון להתפתחות זיהום. זאת, מאחר והעור שלנו מהווה את המעטפת המונעת מחיידקים וממזהמים למיניהם לחדור לגופנו. לכן, כל עקיצה, פצע, חתך או כוויה חייבים לזכות בתשומת הלב הראויה ולהיות מטופלים בהתאם. הדבר נכון לגבי האדם הרגיל הממוצע, והוא נכון שבעתיים עבור אנשים המתמודדים עם אתגרי בריאות מהסוגים השונים (כגון לימפאדמה, סכרת, פצעי לחץ וכן הלאה).
טיפול בפצע עשוי להיות עצמאי, יעיל ומהיר (למשל, טיפול בכוויה שטחית או בחתך שאינו עמוק) ולכלול חיטוי באמצעות מוצרים פשוטים שנמכרים בפארמים ללא מרשם רופא. או, שהוא עלול (במיוחד במקרים מסוימים של הזנחה) להסתבך ולדרוש התערבות רפואית, מרשם לתרופות אנטיביוטיות ושימוש במשחות יעילות ומקצועיות יותר, כדוגמת משחת פלמינל. כל אלה הינם מצבים שעלולים להתהוות אף ללא התערבות כירורגית. הניתוח, לכשעצמו, אף מעלה את הסיכון להתפתחות זיהום, מכיוון שהוא כולל, מלכתחילה, חיתוך של רקמות העור הגורם לפגיעה בשלמות מעטפת העור.
כיצד מזהים זיהום שנגרם בתפרים לפצע?
לאחר הסרת התחבושת המכסה את האזור המנותח, תיתכנה תופעות טבעיות הנלוות לכל חתך המבוצע ברקמות (נפיחות, שטפי דם, כאב מקומי, אדמומיות ואפילו דימום קל). כל אלו הן תופעות שמצבן אמור להשתפר בחלוף הזמן. פרק הזמן הספציפי שיידרש להן עד להיעלמותן לחלוטין עשוי להשתנות ולנוע בין מספר שעות ומספר שבועות, בהתאם למספר קריטריונים, ביניהם – סוג הניתוח שבוצע, כושר ההחלמה של המנותח וקריטריונים פרטניים רלוונטיים נוספים.
בשלב הסרת התחבושת, החתך אמור כבר להיות סגור, והאזור אמור להיות נקי מהפרשות, ללא סימני דימום וללא נפיחות ניכרת. כאשר התופעות אותן הזכרנו בתחילה נמשכות מעבר לפרק הזמן המקובל (או, לחילופין, מחמירות) יתכן כי המדובר בהתפתחות של זיהום.
לרוב, הדבר יהיה מלווה בעלייה כללית בחום הגוף, בתחושה כללית ירודה, באדמומיות בולטת ואפילו בגרד מקומי – כל אותם סימנים המעידים על כך כי הגוף-כולו כבר מגויס למלחמה בזיהום, ולא כמו קודם, רק האזור שנותח.
טיפול בפצע של תפרי ניתוח שפיתחו זיהום
התפתחות זיהום בתפרים שבוצעו לאחר הניתוח, מחייב הגעה אל הרופא וקבלת טיפול מיידי. בדומה לשאר המצבים הבריאותיים, גם בזיהומים מסוג זה, ככל שהזיהום יאובחן מוקדם יותר, קל יותר יהיה להתמודד עימו ולטפל בו בצורה יעילה. כשהמדובר בזיהום קל, לרוב, הטיפול הטופיקאלי המקומי במשחה נגד כוויות אנטיביוטית יספיק. לעיתים, בטיפול ישולבו כדורים (אנטיביוטיקה), חבישה מיוחדת, או שילוב בין סוגי הטיפולים השונים, בהתאם לשיקול דעתו של הרופא. יתכן שזיהומים משמעותיים וחמורים יותר יצריכו ניקוז ההפרשות (מוגלה ונוזלים אחרים), אולם רק לעיתים נדירות תעלה האופציה של התערבות כירורגית נוספת שמטרתה פתירת בעיית הזיהום. לרוב, הטיפולים השמרניים המסורתיים (משחות, חבישה, כדורים) יספיקו בכדי לפתור את מרבית מקרי הזיהום בתפרים שלאחר ניתוח.
האם ניתן לטפל בזיהום גם ללא התערבות של איש מקצוע?
תיאורטית – ניתן, מעשית – לא מומלץ.
כל ניתוח, בשורה התחתונה, יוצר טראומה פיזית יוצאת דופן לגוף (וזאת, למרות שכיום הוא עשוי להצטייר כפעולה שגרתית המבוצעת בהיקפים נרחבים). ולכן, רצוי מאד שלא לטפל בטראומה זו, על היבטיה השונים, באמצעים חובבניים, אלא להשאיר את המשימה בידיהם של אנשי המקצוע המתמחים בכך.
