רבים מאתנו המתמודדים עם פצעים קשיי ריפוי, פצעי סוכרת או פצעים כרוניים, חווים את התופעה המצערת של כאב עז מתלווה לפצע.
כיום ניתנים מרשמים לשיכוך כאבים בצד פתרונות לטיפול בפצעים קשיי ריפוי, אבל המחקר הבא יראה לכם שניתן להוריד את התלות במשככי הכאבים, לבצע טיפול יעיל ומהיר בפצעים מורכבים וחשוב מכל- להפחית משמעותית את הכאב הנלווה לפצע.
מחקר של חברת Advanced Wound Consultants מאילנוי חושף את היתרונות המוכחים של טיפול פצעים מורכבים באמצעות חמצן.
אם אתם או מטופליכם מעונינים במניעת השימוש במשככי כאבים נרקוטיים, הכירו את האלטרנטיבה של טיפול בחמצן להקלת תופעת הכאב ולטיפול וריפוי פצעים.
בסוף מאמר זה נביא בפניכם לינק למחקר המלא. אלה עיקריו:
* המחקר נתמך על ידי EO2 Concepts, סן אנטוניו, טקסס
פצעים כרוניים- מהן שיטות הטיפול כיום?
פצעים כרוניים, מוגדרים בדרך כלל כפצעים שממדיהם לא פחתו ב-50% לאחר 4-6 שבועות של טיפול. פצעים כאלו לעיתים קרובות מסתבכים בשל תחלואה משותפת לרבות נוירופתיה פריפרית, סוכרת ומחלת כלי דם היקפית.
גורמי היסוד של פצעים כרוניים כוללים לעתים קרובות אי ספיקה ורידית, זילוח עורקי לקוי, סוכרת ולחצים שלא הוקלו, וכן גורמים מערכתיים תורמים כגון דיכוי חיסוני, תזונה לקויה וזיהומים.
מי הנפגע העיקרי מפצעים אלה?
אוכלוסיית הקשישים, אלו הסובלים ממשקל יתר, חולי סוכרת ואי ספיקה ורידית, חולים הסובלים מכיבים ורידיים /ואו סוכרתיים בגפיים התחתונות.
הליך הריפוי הממושך של כיבים כרוניים גורם לנזק כלכלי ולפגיעה באיכות החיים של המטופלים הסובלים מפצעים אלו. לא רק שניהול פצעים כרוניים מהווה נטל כבד על משאבי מערכת הבריאות, גם אי היכולת לנהל פצעים אלו ביעילות עלולה להוביל למצבים קשים עוד יותר כגון אלח דם וכריתות איברים.
מה עקב האכילס של רוב הפצעים? העדר חמצן!
יכולת הטיפול בפצעים כרוניים התגלתה כמאותגרת בשל העדר גישה או ידע מצד בגורמים המטפלים לחלופות הטיפול. גורם משותף באטיולוגיה של רוב מקרי הפצעים הכרוניים הוא היפוקסיה קיצונית: החמצן נחוץ הן למטבוליזם התאי והן להגנה על התאים, ולכן חשוב לשמור על תנאים נורמוקסיים או היפרוקסיים (כאלו בהם הפצע רווי חמצן) כדי לאפשר ריפוי.
הטיפול הקיים היום לא פותר את הכאב או תחושת הנוחות של החולה
מחקרים בעבר הוכיחו כי למטופלים אשר סובלים מהיפוקסיה של הרקמות (מצב פתולוגי של חוסר חמצן בגוף), יש מצבורי קולגן מדולדלים בפצעים כרוניים , לעומת מטופלים עם זילוח (מעבר נוזל ברקמה) של חמצן מוגבר.
טיפולי החמצן הקיימים היום נעזרים בשיטה דומה-
טיפול בחמצן בלחץ גבוה על פני שטח הפצע. טיפול כזה, נועד לשטח שסביב הפצע וכולל אספקת חמצן טהור בלחצים של קצת מעל הלחץ האטמוספרי. האם זה יעיל? לא תמיד:
הכאב מופג רק לפרקים: נמצא כי חמצן בלחץ גבוה וחמצן מקומי הם טיפולים הניתנים לסירוגין לפרקי זמן קצרים יחסית: בדרך כלל 90 דקות ליום (רק ~6% מהיום), 3-5 פעמים בשבוע לחמצן בלחץ גבוה. כלומר- הכאב שמלווה את הפצע שוכח בעת הטיפול אבל המטופל מוצא את עצמו רווי כאב בשאר חלקי היום בהם הפצע אינו מטופל.
בנוסף- חמצן בלחץ גבוה וחמצן מקומי אינם מאפשרים כל ניידות למטופלים במהלך הטיפול, ולכן עשויים להיות כרוכים בזמן והוצאות ניכרים בשל הצורך בנסיעות ובהכנת המטופל.
הפתרון? דיפוזיה מתמדת של חמצן
דיפוזיה מתמדת של חמצן מספקת טיפול מתמשך (זמין תמיד: 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע), ומאפשרת בכך לטפל בפצע 100% מהזמן לעומת 6% מהזמן בטיפולי אספקת חמצן לסירוגין, כגון חמצן מקומי או חמצן בלחץ גבוה.
דיפוזיה מתמדת של חמצן מאפשרת למטופל ניידות מלאה, ומפחיתה בכך את הסיכון לאי היענות לטיפול, ומקטינה את העלויות הכוללות.
עם דיפוזיה מתמדת של חמצן, המטופל אינו צריך לוותר על ניידותו במהלך טיפולי החמצן, שכן המטופל מטופל ברציפות כל עוד החבישה נותרת במקומה. יתרה מזו, אין צורך להסיר או להחליף את החבישה בכל טיפול כפי שצריך לעשות עם חמצן מקומי.
הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן כרוך בשימוש במכשיר ידני קטן וקל משקל (כ-250 גר'), המייצר ברציפות חמצן מהאוויר בסביבה, ומספק אותו לחבישה המזרימה חמצן באמצעות צינורית. זהו למעשה ריפוי בסביבה לחה של פצעים בתוספת חמצן. תוצאות מובהקות קלינית הוכחו בניסוי רב-מרכזי סמוי לחלוטין על כיבים סוכרתיים ברגליים, שהשווה את הדיפוזיה המתמדת של חמצן לפלצבו, והראה כי הוספת חמצן מעלה את שיעור סגירת הפצעים פי 2-3.
דיפוזיה מתמדת של חמצן הנה סביבת ריפוי לחה לפצעים בתוספת חמצן טהור המסופק ברציפות. זרימת החמצן ממערכת EO2 שומרת על ריכוז חמצן גבוה על פני הפצע הלח, אך אינה מייבשת את הפצע. המערכת לבישה ומשלבת בתוכה ניטור רציף של שיעורי הזרימה והלחצים של החמצן להבטחת אספקת חמצן יעילה. המערכת יכולה גם להתאים את עצמה לתנאים סביבתיים משתנים כגון רמת לחות נמוכה, מספקת משוב רציף לגבי הזרימה, מזהירה מפני חסימות, ומונעת לחץ יתר של משטח הפצע, ומונעת בכך את קריסת נימי הדם.
עיקרי המחקר
המחקר כלל טיפול ב-23 פצעים אצל 20 מטופלים שונים. הפצעים היו כרוניים, וטופלו במשך חודש לפחות לפני תחילת הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. כל הפצעים טופלו במגוון שיטות טיפול שכללו, בין היתר, חבישות מתקדמות, אנטיביוטיקה, שתלי עור, ניתוח מעקפים וטיפול לחץ שלילי בפצעים.
גיל הפצעים נע בין 40-330 יום במועד הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. גיל המטופלים נע בין 33-98 שנים. גודל הפצע נע בין פחות מ-1.0 סמ"ר ל-117 סמ"ר. הכאב בקו ההתחלה נע בין 3-10 עם דירוג חציוני של 8 באמצעות סולם הכאב Faces של 0-10. 65% מהמטופלים היו נשים ורובם היו אפריקאים-אמריקאים.
תוצאות המחקר לאחר טיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן
מדדי הכאב:
השינוי ברמת הכאב היה דרמטי : מעל 90% מהפצעים חוו הקלת כאב ניכרת (>25%) עד לביקור המעקב הראשון, ומעל 61% מהפצעים חוו הקלת כאב משמעותית (>75%) במהלך השבוע הראשון.
- כל מטופל דיווח על הקלת כאב מלאה זמן קצר לאחר תחילת הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן.
- דירוג הכאב אצל כל המטופלים ירד ל-0, למעט מטופלת אחת שדיווחה על דירוג כאב מינימאלי של 1, אך ציינה כי אינה חשה עוד כל כאב.
- על מעל מחצית (52%) מהפצעים דווח כי חלה בהם הקלת כאב מובהקת של עד 2 או פחות עד ביקור המעקב הראשון (שיעור חציוני של 4 ימים), מרמת הכאב החציונית הראשונית של 8.
- עד המעקב הראשון, דווח כי 39% מהפצעים היו נטולי כאב או גרמו לאי נוחות קלה בלבד (0-1).
מדדי הפצע:
- ראינו ירידה דרמטית בכאב ושינוי חיובי במצב הפצעים במהלך השבוע הראשון של הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן.
- הפצעים נראו בדרך כלל בריאים יותר (הפכו לפחות אדומים ויותר שריריים) וקטנים יותר
- הממדים החציוניים של סגירת הפצעים במהלך השבוע הראשון עמדו על שיעור מעודד של 24%, שכן תהליך הריפוי של פצעים אלו נעצר בשלב הדלקתי
בסופו של דבר,
- כל המטופלים (100%) חוו הקלת כאב מלאה עם הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, רובם בתוך מספר ימים לאחר הטיפול.
- 83% חוו סגירת פצעים מלאה או מובהקת (שיעור חציוני של 85%)
- נראה גם כי השארת התקן דיפוזיה מתמדת של חמצן על פצע במשך שבוע עד שבועיים לפחות על פצעים לאחר סגירה מסייעת עוד יותר לעיצוב מחדש של משטח הפצע.
מסקנות
- דיפוזיה מתמדת של חמצן התגלתה לא רק כטיפול יעיל לריפוי פצעים, אלא גם הניבה הקלת כאב רבה.
- רוב (91%) המטופלים דיווחו על הקלת כאב ניכרת עד לביקור המעקב הראשון, ואצל רובם הכאבים נעלמו לחלוטין במהלך השבוע הראשון.
- כל המטופלים חוו הקלת כאב ללא קשר לשיעורי סגירת הפצעים.
- רוב הפצעים נרפאו בתוך 4-5 שבועות.
- לא נתקלנו בתופעות לוואי שליליות כלשהן, למעט תופעות הלוואי הקשורות בדרך כלל לסביבת ריפוי לחה של פצעים.
- עלייה ראשונית ברמות ההפרשה של הפצעים התגלתה בקרב רוב המטופלים, אך הוזהרנו מראש שניתן לצפות לכך בטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן.
מקורות
Wound Healing Society. Guidelines for the best care of chronic wounds. Wound Rep Reg. 2006; 14: 647-710
Mustoe, T.A., O'Shaughnessy, K., Kloeters, O. Chronic wound pathogenesis and current treatment strategies: a unifying hypothesis. J Plast Reconstr Surg. 2006; 117: 35-41
Brem, H. Tomic-Canic, M. Cellular and molecular basis of wound healing in diabetics. J. Clin Invest. 2007; 117: 1219-22
Hunt, T.K., Hopf, H. Hussain, Z. Physiology of wound healing. Adv Skin and Wound Care. 2000; 13:6-11
Werdin, F., Tennenhaus, M., Shaller, H., Rennekampff, H. Evidence-based management strategies for treatment of chronic wounds. J Plastic Surgery. 2009; 9: 169-179
Harding, K.G., Morris, H.L. Patel, G.K. Science, medicine, and the future of healing chronic wounds. BMJ 2002; 324: 160
Sen, C.K. Wound healing essentials: let there be oxygen. Wound Rep Reg. 2009; 17(1): 1-18
A., Asmis, R., Evans, K.K., Mustoe, T.A. Oxygen and wound care: a review of current
therapeutic modalities and future direction. Wound Rep Reg. 2013; 21: 503-11
Jonsson, K. .A., Jensen, W.H., Goodson, H., et al. Tissue oxygenation, anemia, and perfusion in relation to wound healing in surgical patients. Ann Surg. 1991; 214(5): 605-613
Schreml, S., Szeimies, R.M., Prantl, L., et al. Oxygen in acute and chronic wound healing. British J Dermatology. 2010; 163: 257-268
Gordillo, G.M., Sen, C.K. Evidence-Based Recommendations for the Use of Topical Oxygen Therapy in
the Treatment of Lower Extremity Wounds. Intl J Lower Extr Wounds. 2009; 8: 105-111
Tandara, A.A., Mustoe, T.A. Oxygen in Wound Healing – More Than Nutrient. World J Surg. 2004; 28: 294-300.
Gordillo, G.M., Sen, C.K. Revisiting the Essential Role of Oxygen in Wound Care. Amer J Surgery 2003; 186: 259-263.
Niederauer, M.Q., Michalek, J.E., Armstrong, D.G. A Prospective, Randomized, Double-Blin O Multicenter Study Comparing Continuous Diffusion of Oxygen Therapy to Sham Therapy in the Treatment of Diabetic Foot Ulcers. J Diabetes Science Tech. 2017, Special Issue, 1-9. DOI: 1h0t.t1p1s:7//7d/o1i.9o3rg2/1209.6118717/1693525279468
Brannick, B., Engelthaler, M., Jadzak, J., Wu, S. A Closer Look at Continuous Diffusion of Oxygen Therapy for a Chronic, Painful Venous Leg Ulcer. Podiatry Today; 2014; 27(11).
