מהי הזהירות המונעת וכיצד היא משרת את השמירה על בריאות העובדים?
בבסיסה העקרוני של “הזה המונעת” מצויינות התומך במניעת הסכנה (או ההימנעות ממנה) לפני גרימת נזק. מאחורי עקרון זה מצויה גישה פילוסופית פשוטה מאד הגורסת כי פעילות / פעולה כמה יוצרת איום מיוחד על בריאות האדם / הסביבה, מתקיימת החובה לאמצעי המנע. הבשורה והמדויקת לעקרון זה נוסחה בשנת 1992 בוידת האו”ם לסביבה ופיתוח שהתקיימה בברזיל ושולבה בהצהרת ריו.
עקרון הזהירות המונעת
העיקרון הזכור נסמך על ארבעה חלקים מרכזיים:
- על אנשים מוטלת החובה לפעול שמטרת מניעת הפגיעה עוד קרות הנזק. להלן קיים החשש הסביר כי דבר-מה רע יכול להתרחש, יש החובה לנסות ולמנוע את ההתרחשותו.
- נטל הצגת ההוכחה לחוסר מסוכנות של חומר, תהליך או טכנולוגיה חדשה יוטל על השאיפה להכניסם לשימוש, ואינו מוטל על עובד או על הציבור.
- עוד עבודה בחומרים, תהליכים או טכנולוגיות חדשות שיש החובה לבחון מבחר מגוון של חלופות לבדיקה (בכללן, החלופה של חוסר עשייה).
- ההחלטות שעליהן חלון הזהירות המונעת כולן חייבות להיות דמוקרטיות ופומביות, ועליהן לכלול אף פרט נוסף לצדדים המושפעים מקיומן גם מאי קיו של החלטות אלו.
השפעות עקרון הזהירות המונעת על בטיחותם ובריאותם של עובדים
עקרון זה אומץ ע”י קבוצות לא מעטות שחרטו על דגלן את ההגנה על בטיחות ובריאותם של מטופלים. למשל, ב-196 פרסמה האגודה האמריקאית לבריאות הציבור (APHA) נייר עמדת שנשא את השם “The Precautionary Principle and Chemical Exposure Standards for the Workplace” (עקרונות הזהירות והחשיפה לכימיקלים במקום העבודה”). במסמך זה הכירה האגודה בצורך ביישום הגישה המונעת. בכלל זה, התייחסות האגודה כי כל כימיקל מוגדר, מראש, כ”מסוכן”, עד לשלב בו במידה רעילות ידועה דיה. ההקפדה על מידות החשיפה ומגבלות החשיפה לחומר (כמו גם שימוש באמצעי המניה המתאימים) מהווים חלק אינטגראלי מהעיקרון של זהירות מונעת.
הערכת הסיכונים התעסוקתיים הקיימים לפעול לעקרונות הזהירות המונעת
בכל תחומי התעשייה, נודעת חשיבות מרובה לאופן ספים המדעיים והטכניים שעל הבסיסים מבוצעים הערות הסיכונים התעסוקתיים, וככל אפשרי, בלא להידרש לסיכומים המינימאלי של הסיכונים הכמותיים. המקרים, בהם יש צורך לנקיטה באמצעי הזהירות (כולל שימוש בציוד חילוץ והצלה ) יכללו תחת המטריה של עקרון הזהירות המונעת. לדוגמה, בעת הערכות הסיכונים האפשריים הנובעים לשימוש בכימיקלים, חשוב להחליט האם ניתן בוודאות לקבוע את הסיכון הכרוך או להסביר את החומרים של הממצאים, או, לחילופין, יש צורך להסביר מדוע לא ניתן לקבוע את רמת הסיכונים לבקש אישור. גם להפעיל בהם לא ניתן לכמת / להעריך את הסיכונים האפשריים להצליח בצורה המדויקת, לדווח על סוג זה יאפשר לאחראי ניהול ההכרה להחליט על בחירה ואמצעי המניה, בהתאם לעקרון הזהירות המונעת.
בזמן ניהול הסיכונים התעסוקתיים לעשות שימוש בנתונים כאמצעי להחלטה האם לאמץ אמצעים מסוימים, או לא, ובמידה וכן איזה צעדים יידרשו. עקרון חוסר הוודאות כדון אלה יתייחס לשאלה מתי יתרחשו להתרחש הנזק ולא לעצם הסיכון להתרחשות הנזק. בהיעדר אפשרות לקביעת הקשר הנסיבתי המבוסס לגרימת הסיכון, לא ניתן להשתמש בבתי המינון ו / גובה שניתנים לאומד כמותי, ואף לא בהערכה הניתנתנת של הסיכון הפוטנציאלי, שעלול להתממש כסיבה לאי נקיטה בפע. אבל חשוב גם לאפשר להם הסיכונים ידועים ומספקים שהם כאלה, כפי שמכתיבה אמנת האיחוד האירופי, כולל רמות הגנה גבוהות, תוך התחשבות בונים המדעיים והטכניים הזמינים.
חשיבותה של הפקת לקחי העבר
ההיסטוריה האנושית רצופה בלא מעט דוגמאות לנוגעות להתעלמויות מאזהרות מקדימות הנוגעות להפעיל בחומרים אחרים, שנחשבו כמועילים, והתגלו, בחלוף השנים, כמזיקים, בין אם לאדם ובין אם לסביבה. בשלב הבא, אחרי הפקת לקחים (הסדר או הופסק.