דלקת עור תעסוקתית – מהי וכיצד ניתן למנוע אותה?

דלקות העור התעסוקתיות (OCD ר”ת ל-Occupational Contact Dermatitis) שנגרמות ממגע בגורמי סיכון שמקורם בתעסוקתו של האדם, נחשבות כנפוצות בקרב ענפי תעשייה שונים ורבים ברחבי העולם. על פי הערכות המנהל הבריטי לבטיחות ולבריאות בעבודה (ה-HSE) קרוב ל-84,000 עובדים ברחבי בריטניה (כ-13% מהמאובחנים כחולים תעסוקתיים) מתמודדים עם OCD, שנגרם ישירות מעבודתם, או, לחילופין מחמיר בגללה. נתון נוסף – כ-10% מכלל התביעות לקבלת פיצויים שהוגשו על ידי עובדים / חולים בנסיבות תעסוקתיות בבריטניה עוסקות בדלקות העור התעסוקתיות. עובדה נוספת העולה מן המחקרים השונים היא כי המחלה נחשבת כשכיחה במיוחד בקרב העובדים במערכות הבריאות (על פי נתוני ה- CREOD(המרכז הקנדי לחקר מחלות תעסוקתיות), כחמישית (20%!) מהעובדים במערכות הבריאות השונות הפועלות במדינה מתמודדים עם OCD מאובחן.

ובישראל?

על פי נתוני המלב”מ (המרכז הלאומי לבקרת מחלות שבמשרד הבריאות הישראלי) ב-2017 עמד שיעורם של המאובחנים עם מחלות עור ותופעות עוריות בישראל על קרוב ל-7%, כשמתוכם קרוב ל-73% הם הסובלים מדרמטיטיס תעסוקתי. על אף שבארץ הדיווח על התחלואה התעסוקתית לוקה בחסר, וקשה מאד לאמוד את השיעורים העדכניים האמיתיים של כלל הסובלים ה-OCD ומספרם הספציפי של הסובלים מבין העובדים במערכות הבריאות בישראל, ניתן להניח בקלות כי המציאות התעסוקתית בישראל בתחום זה אינה שונה מאד מהמציאות במדינות אחרות בעולם, וזאת, בעיקר בשל שיעור חשיפה דומה לגורמי הסיכון התעסוקתיים המוכרים המשויכים למצב זה. לדוגמה, בצד שכיחות השימוש בחומרי הניקוי האנטי-בקטריאליים (שעלתה, בשנים האחרונות בכל רחבי העולם, בשל הקורונה), אף נכנסו לשימוש כימיקלים חדשים חריפים יותר (שהגיעו לישראל, זמן-מה לאחר חדירתם לשוק העולמי).

העובדים ברשימה ארוכה של תחומי עיסוק, בין אם הם עוסקים בתחומי הבריאות, הטיפול, תחומי התעשייה השונים וכד’, נחשבים כחשופים לגורמי הסיכון הרבים, שעלולים להזיק לעורם ו / או לגרום להופעת OCD. בייחוד נפוצה התופעה בכפות הידיים, מעצם היות האזור חשוף, ולרוב, אף אינו מוגן כהלכה. הופעת ה-OCD בכפות הידיים, לרוב, תתחיל כשהיא מלווה ביובש קיצוני בעור. בין היתר, יופיעו לאחר מכן, גירויים ופריחה אדומה, תחושת “שריפה” בעור ואף התבקעות, סדקים ודימומים. כשהמחלה לא מאובחנת, או, לחילופין, אינה מטופלת ברצינות הראויה, היא עלולה אף להתפשט לאזורי הגוף האחרים ולהפוך למצב מתמשך, קבוע, כרוני.

OCD

מוכרים כיום שני סוגים של OCD. הראשון, הוא מצב ה-Irritant, שמתפתח כתגובה לחומרים המגרים את העור, והשני הוא מצב ה- Allergic שמופיע כתוצאה מחשיפה לחומרים אלרגניים. חשוב לדעת כי לרוב, רק עפ”י מופע המחלה לא ניתן להבדיל בין הסוגים השונים, וחלק מהסובלים מ-OCD סובלים, במשולב, משניהם במקביל.

ובכל זאת, מה הם ההבדלים ביניהם?

מצב ה-Irritant נחשב כשכיח מבין השניים והוא האחראי ל-80% מכלל מקרי ה-OCD המאובחנים. הוא נגרם כתוצאה ממגע עם העור בגורמים חיצוניים הגורמים לו גירוי (כדוגמת כימיקלים, דטרגנטים וכד’). לרוב, מצב זה יתפתח בעקבות מגע ממושך ונשנה בגורם היוצר גירוי ולא בחשיפה הראשונה אליו.

מצב ה- Allergicהעובד יפתח תגובה אלרגית לחומר המסוים, שאליו הוא נחשף במגע לאחר מספר שבועות או שנים של החשיפה. הופעת התגובה האלרגית עשויה להתרחש גם כאשר לא ידוע על קיומה של אלרגיה לחומר, וגם במקרים בהם חשיפות קודמות לא עוררו כל תגובה אלרגית אצל האדם.

OCD – מניעה וטיפול

ישנם לא מעט גורמי סיכון תעסוקתיים הגורמים ל-OCD כתוצאה מגירוי כפות הידיים בקרב העובדים בתחומי העיסוק השונים. למשל, אפילו מים פשוטים, בחשיפה ממושכת וחוזרת, עלולים לגרום לגירוי העור ולגרום להופעת OCD מסוג Irritant. כפות הידיים מהוות את כלי העבודה העיקרי של מרבית העובדים ובריאותן נחשבת לקריטית, לא רק לתפקודם התעסוקתי, אלא גם לחייהם ולתפקודם.

גם בנוגע ל-OCD, בדומה למחלות ולמצבי בריאות נוספים רבים אחרים, לרוב, יהיה קל, יעיל וזול בהרבה יותר לנקוט באמצעים שיאפשרו את מניעת הופעת המחלה, מאשר לאבחן ולטפל בה, לאחר שכבר הופיעה. סילוק הגורם לסיכון התעסוקתי יכול להתבטא בכל תחום עיסוק בצורה שונה. למשל, טיפול במאצרה רק תוך שימוש באמצעי ההגנה המתאימים במפעלים העוסקים בתחום, מול השימוש בקרם המגן על עור כפות הידיים מפני הפגיעה והיובש בתחומי עיסוק אחרים.