מחזור פסולת בניה – הדרך הנכונה (והירוקה) להתמודד עימה

בשנת 2020 שם לעצמו המוסד לבטיחות ולגיהות (המוס”ל) לשפר את תהליכי הטיפול בפסולת הבניה באתר הפסולת שבכפר קאסם במשולש. לשם כך, ביצעו מדריכי הארגון תצפיות מתמשכות על תהליכי מחזור פסולת הבניה הגושית שבאתר, מיפו את כלל הסיכונים הקיימים בתהליך הנוכחי ואף הרכיבו תוכנית הדרכה למנהלי אתר הפסולת, בהתאם לתקנות ולחוקים והרלוונטיים השונים.

רגע, מה, בעצם, הבעיה עם פסולת בניה?

פסולת הבנייה שאינה מטופלת כראוי מוגדרת כיום בישראל כאחד מהמפגעים הסביבתיים החמורים ביותר. בכל שנה נוצרים בארץ קרוב ל-4 מיליוני טונות פסולת מסוג זה, כשחלק ניכר ממנה זולג ומגיע לא אל אתרי הפסולת המוסדרים, אלא אל הטבע ואל השטחים הפתוחים, תוך שהוא פוגע פגיעה אנושה (ולעיתים, אף בלתי ניתנת לשיקום) באזורים ייחודיים, ובחי ובצומח שבהם.

המשרד להגנת הסביבה, מצידו, מנסה להתמודד עם התופעה בשתי דרכים עיקריות. הראשונה בהן היא באמצעות הגברת האכיפה והענישה המופעלת נגד העבריינים הפורקים את פסולת הבניה מחוץ לאזורים הייעודיים המיועדים לכך. במסגרת זו, מוטלים על העבריינים עונשים חמורים, הכוללים אמצעים כדוגמת עיקול רכבים לצמיתות. נוסף על כך, מתגבר המשרד להגנת הסביבה את יחידות האכיפה שלה (שבראשן – יח’ יהלום של המשטרה הירוקה, שממקדת את סדרי עדיפות פעילותה בהתמודדות עם עברייני פסולת הבניה).

הדרך השנייה בה מתמודד המשרד להגנת הסביבה עם הררי פסולת הבניה המתהווים היא באמצעות הקמת מתקני מיחזור לפסולת הבניה, במטרה להפוך חלק מחומרי הגלם המושלכים לשמישים בשימוש חוזר, ומתוך הקפדה על הגנה על הסביבה.

אתר פסולת הבנייה מתקדם למאה ה-21

לאחר שהבנו מהי הבעיה האמיתית וגם מה הן דרכי הפתרון המוצעות על ידי המשרד להגנת הסביבה, הבה נשוב למוסד לבטיחות ולגיהות ולאתר הפסולת שבכפר קאסם.

כשהגיע מדריך שטח מטעם המוס”ל לאתר הפסולת, הוא ביצע אבחון בטיחות שהתייחס לתהליכים שבהם טופלה ועובדה פסולת הבניין באותה התקופה. במהלך אבחונים אלה, התברר כי קיימים כשלים בטיחותיים וכי ישנם סיכונים בריאותיים רבים לעובדים במקום בכל תהליך מתהליכי העבודה. לכן, בעצה אחת עם מנהל אתר הפסולת, שהזמין את המוס”ל, הוחלט לתכנן ולהעביר תוכנית הדרכה למנהלי העבודה במקום. מצד אחד, לצורך העמידה בדרישות החקיקה, ומצד שני – לצורך קידום הבטיחות והשמירה על בריאותם של העובדים במקום.

כבר מהמבט הראשון התגלה כי כלל הפעילות המתבצעת באתר השלכת הפסולת רצופה בכשלים בטיחותיים חמורים. למשל, תנועתם של כלי רכב תפעוליים במקום מעלה אבק רב שאותו, הפועלים העובדים באתר בלא ציוד המגן האישי שואפים, הסיכונים לדריסה, רעשים מזיקים, סיכונים ארגונומיים (שמקור חלקם ברטט כל-גופי שאותו מעבירים הכלים השונים), סיכונים ביולוגיים (שמקורם בפגרי חיות, ביתושים ובזבובים), מפגעים של ריח והיגיינה, חוסר שימוש בציוד אישי מתאים (כדוגמת שימוש בנעלי עבודה S3) ועוד כהנה וכהנה מפגעים, תופעות וכשלים, שהגבירו אצל אנשי המוס”ל את התחושה כי למנהלי המקום אין את הידע הנדרש או אפילו את המּודעות לחשיבות הפעילות בתחומי הבטיחות.

לאחר שהגיעו לתובנה זו, גיבשו מדריכי הבטיחות מסגרת תוכנית לניהול בטיחות האתר. ובמקביל, גיבשו, בשיתוף פעולה עם מנהלי העבודה באתר, גם תוכנית שמטרתה המוצהרת היא הדרכת העובדים לשינויים בתרבות העבודה במקום.

כפי שניתן להבין ממקרה זה, לעיתים קרובות, עבירות על תקנות וחוקים אינן מתבצעות מתוך זלזול בחוק או מתוך המטרה להתריס ולעשות “דווקא”, אלא מתוך חוסר הידיעה או חוסר המודעות. חוסר מודעות זה עלול להיות נוגע לחוסר הכרת החוקים הרלוונטיים החלים או לחוסר המודעות לחשיבותם של מסגרות בטיחות המעוגנות בחוקים ובתקנים.

אולם, מאחר ואנחנו מדברים על סכנות בטיחות ממשיות, המציאות, לרוב,לא תמתין עד שנגיע מעצמנו (ובנחת) לתובנה המתבקשת כי חשוב לנקוט באמצעי בטיחות שונים, אלא תהלום בנו ללא התרעה. לכן, המודעות לסכנות הבטיחות היא צו השעה!